<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן כ"ב</h1>
<h2>דף נד:</h2>
ובני מעים אמרי' בנדרים דאכיל להו לאו בר א[י]נש א"כ אין ראוי להתכבד. וביאר הר"ף מכאן הורה ריצב"א על קורקבן של טריפה שנתערב עם שאר קורקבנין כשרים שהוא בטל ברוב ונראה דהוא הדין לענין כרכשא ושאר בני מעים כיון דאיכא אינשי דלא אכלי להו וכן דעת ה"ר שמשון ז"ל. והר"י מקורביל ז"ל כתב וכן אלו שאמרנו שבטלין מן הדין אין צריך לזרוק אחד מהן [אך נהגו העולם לזרוק אחד] שלא כדין ואפילו נתבשלו יחד כולן אפילו הרוטב מותר מן הדין אחר שכבר נתבטל וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל שאין זורקין כלום. וכל אלו שאמרנו שאין בטילין כגון בריה וחתיכה הראויה להתכבד ודבר שדרכו לימנות. [י"א] אפילו אם ספק אסור [ג"כ] אינן בטלין כדאמרי' פ"ק דביצה [ג' ע"ב] וספקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות ומוקי לה התם בספק ספקא. וכתב הר"ף ז"ל מכאן הורה ר"צ על הרגלים של ספק טרפה שנתערבו ברגלים אחרים של היתר שאינן בטלין ברוב והא גופא קשיא דהא אפילו בודאי טרפה היה להם להתבטל לפי מה דמסקינן כר' יוחנן דאמר את שדרכו לימנות ושמא משום חששא (דבודאי) [דכיבוד] חששו בה, דמסתמא רגל של בהמה גסה ראוי להתכבד ושל דקה נמי ואפילו אם תמצא לומר דאינו עשוי להתכבד מ"מ לא פלוג רבנן ואם לא הסירו הטלפים צ"ע.
